<h1>הרוח</h1>
<h2>דף לא.</h2>
מסכת תמורה של שני גאוני עולם רבי ישמעאל ור' עקיב(ה)[א]. לא יערכנה זהב [וזכוכית] ותמור(ת)[ה] כלי פז. [פרק א'.] ר[בי] ישמעאל אומר [איוב ל"א] מי יתן לי שומע לי. יפה כוחו של איוב (שגמר) [שאמר] הפסוק הזה, מי יתן שומע לי ולא אמות. אלא מה אעשה, [שם] הן תוי שדי יענינו. אמר [איוב] מה איכפת לי שאמות ותלקח רוחי. אמר לו הק[דוש] ב[רוך] ה[וא] הא ספרא (חתים) [מתים], הן תוי שדי יענינו. [ו]ה[יינו] מ[ה] ד[אמר] [יחזקאל ט'] והתוית תו(י) על מצחות האנשים. [איוב ל"א] וספר כתב איש ריבי. [בראשית ה'] זה ספר תולדות [אדם], חתום הוא על כל תולדות [ה]אדם. מקר(א)[ה] א[חד] לצדיק ולרשע וגו', כל תולדות אדם הולכים כמו שהולכים הדברים מן הפה, וכמו שהלך אדם, כי מה תולדות אדם [השני] חסר (השני) ו"ו והראשון מלא כך הדורות אינם הולכים למות שלמים עד שגופם מתחסר (מהמלחים) [מהמלכים] (שבו) [שיש בגופו], שבגבורתו וברוב כחו של [ה]מקום ברא כל העולם שנים שנים, זה תמורת זה וזה כנגד זה, [כדי] שיתבוננו בחכמתו ולהודיע להם שכל דבר ודבר יש לו שותף ויש לו תמורה ולולי זה לא היה זה, (חיים ודבר יש לו שותף ויש לו תמורה ולולי זה לא היה זה.) חיים למה נקראו חיים, ומות למה נקרא מות, לולי מות לא נקראו חיים ולא נודע שהן חיים, וכן המות אילולי חיים לא היה מות ולא נודע המות, והיאך הוא המות הזה, אמר ר' ישמעאל בגוף הזה יש בו ד' מלכים, הדם והלובן ומרה האדומה ומרה השחורה, וכיון שאדם [נעשה] גד[ו]ל כחו תש ודמו משתנה ופניו מוריקות, ואחד מן המלכים מתגבר או מתחסר, [תהלים ק"ד] תוסף רוחם יגועון וגו'. למה הדבר דומה לנוד נפוח, בזמן שהנוד נפוח והוא שלם הרוח עומדת בתוכה, נבקע או נקרע הרוח הולכת, כך הגוף בזמן שהמלכים עומדים במלכותם הרוח עומדת בו כרוח שבנוד, ולמה הגוף דומה, למלך שיש (בו) [לו] צבאים ויש עליהם ד' שרים, ובמלכות[ו] ד' מדינות, ובעלי המדינה רעים, אם השר מעלים עינ[י]ו מהם מגבילו או ממקומו הם יוצאים עליו וכל מלכותו מתבלבלת, כך הגוף הוא המלך והצבאים הם הגידים והמדינות הם העצמות, וד' שרים הם ד' יסודים שבגוף [ה]אלו הם, דם ולובן ומרה אדומה ומרה שחורה, וכיון שאחד מן השרים הללו מעלים עיניו כמעט מיד הגוף מתבלבל ונחלה [ה]אדם. ואם יחסר א[חד] מן השרים הרוח הולכת והגוף כלה. אמר לו ר' עקיב(ה)[א], והיאך בני אדם יש מהם מתים קטנים ויש מהם מתים גדולים יש מהם מתים זקנים. אמר לו כך הוא, כיון שא[חד] מן היסודות מתחסר הגוף מת, וכן הוא כנגד ד' יסודות שבגוף, ד' מלכיות [כנגד] (וד') פינות העולם. לובן כנגד בני מזרח שהאור יוצא משם, ובני מזרח לבנים. הדם כנגד בני צפון, שכשם שהצפון פתוח כך הגוף פתוח (לבני) [לפני] הדם, (שמכל) [שבכל] מקום שתחתוך מן הגוף הדם יוצא משם. אבל השלשה האחרים אינן יוצאין בכל [מקום] שתחתוך, ובני צפון כולם אדומים, מרה אדומה כנגד המערב, שהשמש מתאדמית בגבול מערבית ומאדימין פני מערב (באת) [בעת] שקיעתה. מרה שחורה כנגד העפר תולדתה (יצנה) [צינה] ויבישה, כך העפר. מרה אדומה כנגד האש, תולדתה חמה ויבישה. הלובן כנגד המים, תולדתו קר ולח כמו המים, הדם כנגד
